דגל הקשת

 

 

 

 

דגל הקשת הינו אחד הסמלים המוכרים והנפוצים ביותר של הקהילה הגאה.

 

הדגל כפי שאנו מכירים אותו היום פותח בסן פרנסיסקו על ידי האמן גילברט בייקר בשנת 1978. באותו הזמן

 

היה צורך בסמל גאה אשר יהיה מקובל על כולם ויוכל לשמש את הקהילה במצעד הגאווה.

 

את ההשראה לעיצוב הדגל לקח בייקר ממקורות רבים כגון תנועת ההיפים ותנועת זכויות האזרח השחור אשר

 

השתמשו במגוון צבעי הקשת על מנת לסמל את אמונתם ברב גוניות וקבלת השונה.

 

בייקר עיצב דגל קשת עם שמונה פסים והסביר כי כל אחד מהצבעים מייצג היבט אחר של חיי ההומואים

 

והלסביות:
 

ורוד חם עבור מיניות

 

אדום עבור חיים

 

כתום עבור ריפוי

 

צהוב עבור שמש

 

ירוק עבור טבע

 

כחול עבור אמנות

 

אינדיגו עבור הרמוניה

 

סגול עבור רוח

 

בייקר הכין בתפירת יד אב טיפוס שהיה לדגל הגאווה הראשון עבור מצעד הגאווה של סן פרנסיסקו ב  1978.

 

הדגל היה להיט מיידי וחברי הקהילה הגאה אמצו אותו בהתלהבות רבה.

 

כעבור שנה פנה בייקר לחברה מסחרית לייצור דגלים בפרנסיסקו על מנת להדפיס את הדגל בייצור המוני

 

עבור מצעד הגאווה של 1979.

 

מכיוון שהצבע הורוד לא היה זמין באותם ימים להדפסה מסחרית הוא נאלץ להסיר את הפס הורוד.
 

מאוחר יותר באותה שנה הארווי מילק, פעיל זכויות אדם, זכויות להט"ב וראש העיר הראשון של סן פרנסיסקו

 

שהיה הומוסקסואל מוצהר, נרצח.

 

הוועד המנהל של מצעד הגאווה באותה השנה מצא את דגל הקשת של בייקר כסמל המושלם אשר יאחד את

 

כל הקהילה במחאה על הטרגדיה הנוראית.

 

הוועדה ביטלה את פס האינדיגו על מנת שהצבעים יתחלקו באופן שווה לאורך מסלול המצעד,  

 

אדום, כתום, צהוב בצד אחד של הרחוב, ירוק, כחול, וסגול בצד השני.

 

וכך במהלך מצעד הגאווה של סן פרנסיסקו בשנת 1979, נולד דגל הקשת המוכר של היום בן ששת הצבעים :

 

אדום, כתום, צהוב, ירוק, כחול וסגול.

 

הדגל הוצג לראשונה באופן המוני במצעד ותפס כמו אש בשדה קוצים בערים אחרות ברחבי ארה"ב. בשנת

 

1989 הדגל הוכר רשמית על ידי הקונגרס הבינלאומי של יצרני הדגלים.

 

הדגל זכה להכרה בינלאומית כאשר ג'ון סטאוט, תושב הרובע הגאה במערב הוליווד, תבע בהצלחה את בעלי

 

הקרקע שלו אחרי שהם ניסו למנוע ממנו לתלות את דגל הקשת במרפסת דירתו.

 

בשנת 1994 מצעד הגאווה השנתי של ניו יורק ציין  25 שנה לאירועי סטונוול שהתרחשו בעיר.

 

מארגני המצעד תפרו דגל קשת ענק ברוחב 30 פוט ובאורך מייל אחד.

 

הדגל נישא לאורך מסלול המצעד על ידי למעלה מ -10,000 מתנדבים.

 

בשנת 1996 אנו בחברת ריינבו טריידינג פנינו לארגון heritage of pride אשר מארגן את מצעד הגאווה בניו

 

יורק בבקשה להשאיל פיסה באורך 20 מטר מהדגל הענק, עבור מצעד הגאווה של ת"א באותה שנה.

 

באדיבותו של אלן ריף, יושב ראש מזכירות הארגון, הדגל נשלח לת"א ונתלה בהפנינג הסיום של מצעד

 

הגאווה באותה שנה.

 

כיום דגל הקשת הינו הסמל המוכר ביותר של הקהילה הגאה.

 

יופיו וייחודו הוא בכך שהדגל הצבעוני מייצג שוויון וחופש לכל חברי הקהילה ולאשים באשר הם, בלי הצהרה

 

על אדם זה או אחר.

 

וכך הדגל מתנופף בגאווה על ידי אנשים רבים, גם  ללא קשר לאוריינטציה המינית שלהם.

 

במהלך השנים קמו ואריאציות רבות לדגל הקשת והוא קיים היום בעיצובים רבים.

 

מוצגות כאן גרסאות מקומיות לדגל הקשת (ניתנים לרכישה באתר):

 

דגל קשת שבמרכזו מגן דוד

 

דגל קשת שבחלקו השמאלי עליון דגל ישראל.

 

 

המשולש הורוד

 

 

 

 

המשולש הורוד הינו מהסמלים הנודעים יותר של הקהילה הגאה.

 

שורשיו במלחמת העולם השנייה, עם עליית היטלר לשלטון.

 

סעיף 175 בחוק הגרמני האוסר על יחסים הומוסקסואלים עודכן והורחב ע"י היטלר וכלל תחת משטרו גם

 

איסור לנשק, לחבק או לפנטז על ולקיים קשרים חברתיים הומוסקסואליים.

 

ההערכה היא שבשנים 1937 עד 1939 25,000 מפרי חוק שהורשעו נשלחו לכלא ולאחר מכן למחנות ריכוז

 

בגין פעילות הומוסקסואלית חברתית או מינית.

 

במחנות הריכוז כל אסיר לבש כותונת עם טלאי משולש בצבע הנועד לציין את הסיבה לכליאתו.

 

משולש ורוד סימל שהלובש הוא אסיר הומוסקסואל.

 

ניצולי מחנות הומוסקסואלים העידו כי אסירים הגאים היו מטרה להתקפות חוזרות ונשנות של הסוהרים וניתנו

 

להם העבודות והמשימות הקשות ביותר.

 

למרות שאסירים הומוסקסואלים לא נשלחו למחנות מוות ההערכה היא שמספר הגברים הגאים שנהרגו

 

במהלך המשטר הנאצי הוא בין 50,000 ל 100,000.

 

בשנות ה – 70 ארגוני זכויות להט"בים החיו את הטלאי הורוד כסמל פופולארי של התנועה האזרח הגאה.

 

הסמל משך תשומת לב כאשר הזכיר את הדיכוי והרדיפות שלהט"בים עברו בזמן מלחמת העולם השנייה

 

ועדיין עוברים ובכך הדגיש את מאבקה של התנועה הגאה לשוויון זכויות.

 

למרבה הצער למרות שהומוסקסואלים נרדפו באופן פעיל והומתו ע"י המשטר הנאצי, ההיסטוריה מתעלמת

 

פעמים רבות ומדירה הומוסקסואלים כקורבנות המלחמה ומחנות הריכוז.

 

המשולש הורוד קורא תיגר על הכחשה זו ומזכיר את העובדות לכל מי שמתכחש להיסטוריה.

 

כיום המשולש הורוד מסמל לרבים גאווה, סולידריות ואת ההבטחה לעולם לא לאפשר עוד רדיפת מיעוטים. 

 

 

 

דגל הגאווה הבי סקסואלית

 

 

 

 

 

דגל הגאווה הבי סקסואלית עוצב בשנת 1988 ע"י מיכאל פייג, על מנת לתת לקהילת הבי סקסואלים סמל

 

משלה בדומה לדגל הקשת.

 

מטרתו של מיכאל הייתה להגביר את הנראות של בי סקסואלים בתוך החברה בכלל ובקרב הקהילה הגאה

 

בפרט.

 

הדגל מורכב משני פסים אשר בשילוב בניהם יוצרים פס סגול.

 

הפס העליון הוא בצבע ורוד עמוק ומסמל את האפשרות למשיכה בין בני זוג מאותו מין.

 

הפס התחתון הוא בצבע כחול ומסמל את האפשרות למשיכה בין בני זוג ממין שונה.

 

השילוב בין שני הצבעים יוצר פס אמצעי צר בצבע סגול, המסמל את הספקטרום הרחב של אפשרויות

 

המשיכה המינית והאפשרות להמשך לשני המינים.

 

פייג' סיפר מעט על היוזמה לעצב דגל לקהילת הבי בראיון שנתן למגזין 'ביי פרייד' :

 

" בהתבסס על ניסיון רב שנים, הרוב המוחלט של הבי סקסואליים שדיברתי איתם אינם מרגישים שייכות

 

וקשר לדגל הקשת, למשולש הורוד, לסמל הלמדא ולסמלים נפוצים אחרים של הקהילה הגאה...הסמלים

 

האלה נתפסים כאייקונים הומו לסביים וזו הייתה כוונתם מלכתחילה.

 

אני מאמין שהקהילה הבי סקסואלית זקוקה לדגל וסמל משלה...אנשים להט"בים צריכים לעבוד יחד, אך

 

במקביל גם לתת לכל קבוצה מקום להדגשת הייחוד שלה בתוך הקהילה...המפתח להבנת הסימבוליות של

 

הדגל הבי סקסואלי הוא בידיעה שמרכיבי הצבע בסגול מתערבבים ללא אבחנה בשני הצבעים ורוד וכחול,

 

ממש כמו 'בעולם האמיתי' בו אנשים דו מיניים מתערבבים ללא אבחנה בקהילות החד מיניות והסטרייטיות ".

 

בהיסטוריה הקצרה שלו דגל הגאווה הבי סקסואלית הפך לסמל הנפוץ ביותר של הקהילה ברחבי העולם.

 

נעשה בו שימוש רחב באירועי קהילה רבים ובארץ יש לו נוכחות גאה ומרשימה במצעד הגאווה ובאירועים

 

נוספים.

 

סמל נפוץ נוסף לבי סקסואליות הוא היהלום הסגול, הנוצר מהצטלבות של משולש כחול ומשולש ורוד המונחים

 

באופן חופף. 

 

 

 

דגל ה - BDSM

 

 

 

        

 

 

דגל זה משמש כסמל לקהילת הגאים חובבי העור מאז 1990 ומאוחר יותר אומץ גם ע"י קהילת חובבי

 

הב.די.אס.אם והפטיש.

 

הדגל עוצב ע"י טוני ד'בלאס בשנת 1989 לכבוד 20 שנה למהומות סטונוול והוצג לראשונה באירוע בחירת מר

 

 Leather העולמי בשיקאגו, ארה"ב.

 

הדגל מורכב מתשעה פסים אופקיים ברוחב שווה, בצבעים שחור וכחול המתחלפים לסירוגין  מלמעלה

 

ומלמטה.

 

הפס המרכזי הוא בצבע לבן ובצד השמאלי עליון ישנו לב אדום.

 

טוני לא נתן פירוש למשמעות הסמלים והצבעים שבחר והשאיר זאת לדמיון המתבונן.  

 

מספר פרשנויות נפוצות, אם כי לא רשמיות, לצבעי הדגל הן:

 

השחור מסמל עור וקביעות.

 

הכחול מסמל מסירות, נאמנות וקהילה, יש המפרשים קיומו כסמל לבד הג'ינס הפופולארי על לובשי העור.

 

הלבן מסמל טוהר ותמימות במערכת יחסים כנה ופתוחה, יש המפרשים קיומו כקריאה לביטחון אישי מעל

 

הכול.

 

הלב האדום מסמל את אהבת חובבי העור אחד לשני ולקהילה שלהם, יש המפרשים קיומו כסמל לכך

 

שבי.די.אס.אם אינה פעילות אלימה אלא מתקיימת תוך הערכה, הסכמה והבנה הדדית. 

 

למרות שהדגל מקובל ביותר כסמל קהילת חובבי העור הגאה הוא מייצג בפועל את כל קהילת חובבי העור ולא

 

נחשב אקסקלוסיבי ללהט"בים.

 

בנוסף הדגל משמש באופן נרחב גם את קהילת חובבי הבי.די.אס.אם והפטיש.

 

הדגל המקורי מוצג כיום במוזיאון וארכיב חובבי קהילת העור בשיקגו.

 

בראיון לעיתון קהילת חובבי העור בסאן פרנסיסקו סיפר טוני:

 

"דגל הקשת הפך להיות סמל לגאווה של קהילת הלהט"ב ואני הייתי גאה לצעוד מאחוריו, לשים אותו על בגדי

 

ולתלות אותו ממרפסתי...הייתי נרגש לראות בשמיים אלפי בלונים בצבעי הקשת בטכסי הפתיחה והנעילה של

 

המשחקים הגאים ואת אותם הבלונים מסודרים כקשת במצעדי הגאווה בסאן פרנסיסקו מדי שנה...עבור

 

חגיגות 20 שנה לסטונוול הרגשתי שהגיע הזמן שגם לקהילת חובבי העור אשר משתתפת במצעדי הגאווה

 

יהיה דגל משלה אשר ישמש כסמל לזהות ולתחומי העניין הייחודיים לקהילה זו...התייעצתי עם הקולגות שלי

 

במגזין הקהילה 'דראמר' ועיצבתי דגל ראשוני פשוט ואלגנטי, בתקווה שהוא ישמש באופן זמני את

 

הקהילה..." 

 

 

 

.

דגל הדובים

 

 

   

 

??  דגל הדובים עוצב על מנת לייצג את אחוות הדובים הבינלאומית.

 

'דובים' הינו כינוי סלנג המתייחס לגברים הומוסקסואלים בעלי מבנה גוף גדול ו'דובי' עם מאפיינים כגון שרירים

 

מאסיביים, שיער גוף, שיער פנים, גבריות מוחצנת וכדו'.

 

רבים מהדובים מייחסים חשיבות להצגת חזות גברית המנוגדת לאידיאל הנעורים והיופי הנפוצים בתרבות

 

ההומוסקסואלית וסולדים מאינטראקציה עם גברים המדגישים חזות והתנהגות נשית.  

 

המונח 'דוב' יכול לשמש עבור אחדים כזהות מלאה ועבור אחרים כשיוך קבוצתי וקיים דיון מתמשך בקרב

 

קהילת הדובים לגבי מהי זהות דוב אמיתי.

 

קהילות דובים קיימות בכל רחבי העולם, עם מועדוני דובים במדינות רבות ואירועים שנתיים כגון פסטיבלים

 

ומצעדים בעיקר בארה"ב ואירופה.

 

המועדונים משמשים כמקום מפגש ויוצרים הזדמנויות חברתיות ואפשרויות להכרויות בקרב חברי הקהילה.

 

העובדה שכיום יותר ויותר חברי קהילה מזהים עצמם כדובים גרמה לעלייה במספר מקומות המפגש והבילוי.

 

גם ברשת נוכחות גדולה מאוד של דובים, עם אתרי היכרויות, פורומים, צ'אטים ורשתות חברתיות הפונות גם

 

או באופן אקסקלוסיבי לדובים.

 

בארץ יזמה אגודת הלהט"ב קבוצת דובים ונוכחות הדובים ברשתות החברתיות רבה.

 

באר הביף הינו מקום מפגש פופולארי לקהילת הדובים וליין המסיבות החודשיות הביף ג'רקי מושך אליו מאות

 

דובים ומעריציהם למסיבות הנחשבות מהטובות בארץ.

 

דגל הדובים הבינלאומי תוכנן על מנת לייצג את אחוות הדובים הבינלאומית.

 

יוזם הדגל הוא גרייג ביירנס, סטודנט לתואר ראשון בפסיכולוגיה אשר בשנת 1995 השתתף בפרויקט על תת

 

תרבות הדובים אשר קיימת מתחילת שנות ה 80 המוקדמות ומאז התרחבה מאוד.

 

קרייג חשב שיהיה זה מן הראוי לעצב דגל אשר ייצג בצורה הטובה ביותר את קהילת הדובים, כחלק מעבודת

 

גמר שהגיש.

 

הוא עיצב 4 אופציות שונות והציג אותן באירוע 'דובי הקיץ' בסאן פרנסיסקו ביולי 1995.

 

האופציה הזוכה הייתה העיצוב המקובל כיום כדגל הדובים הרשמי.

 

הדגל מכיל 7 פסים אופקיים בצבעים חום, חום בהיר, חום בהיר מאוד, צהוב בהיר, לבן, אפור ושחור.

 

הצבעים מייצגים גווני שיער ועור מכל האומות ובכך הדגל מכיל ומקבל את כל המינים וכל הגזעים.

 

יש הטוענים שהצבעים בדגל מסמלים צבעים נפוצים של פרוות דובים.

 

בצד העליון של הדגל מופיעות בשחור עקבות רגל של דוב.

 

קיים ויכוח רב שנים בקהילה האם גרייג ביירנס הוא אכן היזם העומד מאחורי דגל הדובים.

 

 

 

דגל הגאווה הטרנסג'נדרית

 

 

 

 

 

דגל זה הוא הסמל המקובל ביותר של חברי הקהילה הטרנסית הבינלאומית.

 

הדגל עוצב ונוצר בארה"ב בשנת 1999 ע"י מוניקה הלמס, לוחמת זכויות טרנסית, והוצג לראשונה

 

בשנת 2000 במצעד הגאווה של פניקס, אריזונה.

 

הדגל כולל חמישה פסים אופקיים:

 

הפסים העליון והתחתון בצבע תכלת.

 

שני הפסים הבאים אחריהם בצבע ורוד.

 

הפס במרכז בצבע לבן.

 

הלמס תארה את משמעות הצבעים באופן הבא:

 

"הפסים העליון והתחתון הם בצבע כחול בהיר המסמל את הצבעים המסורתיים של תינוק ממין זכר.

 

הפסים לידם הם בצבע ורוד המסמל את הצבעים המסורתיים של תינוקת ממין נקבה. 

 

הפס המרכזי הוא בצבע לבן עבור כל מי שחש חוסר התאמה בין המין הביולוגי שלו לבין זהותו המגדרית,

 

נמצא בין שני המינים, שינה מין או מחשיב עצמו כבעל מין נטרלי או לא מוגדר...הדגל עוצב כך שלא משנה

 

באיזה אופן תניף אותו, הוא תמיד נכון, כסמל עבורנו למציאת חיים נכונים ומלאים"

 

 

דגל הגאווה הטרנסג'נדרית  בישראל

 

 

 

 

 

בארץ אימצה לעצמה קהילת הטרנסים יחד עם קהילות הקווירים והאנרכיסטים את הצבע הירוק כסמל

 

המקובל ביותר של חברי הקהילה.

 

הצבע נבחר בגלל שהוא בולט גם במקומות צבעוניים כמו מצעד הגאווה.

 

בכל שנה מתאחדימות טרנסג'נדרים רבות לבלוק ירוק זוהר, מרשים ומשמעותי במצעדי הגאווה השונים.

 

קהילת הטרנסג'נדרים הישראלית יצרה תקדים בכך שבחרה לעצב דגל משלה, בנוסף לדגל הבינלאומי.  

 

 

 

 

 

מעגל המגדרים הטרנסי

 

 

 

 

סמל נוסף המקובל בקהילה הטרנסית הינו מעגל המגדרים.

 

עיגול עם חץ המצביע לכיוון ימין ולמעלה, סמלו של כוכב מאדים באסטרולוגיה, בביולוגיה משמש לסימול המין

 

הזכרי.

 

עיגול עם צלב המצביע למטה, סמלו של כוכב נוגה באסטרולוגיה, משמש לסימול המין הנשי.

 

ושילוב של צלב וחץ המצביעים לכיוון שמאל ולמעלה המייצג את השילוב של שני המינים ואת חופש הבחירה המגדרי.

 

 

 

הסרט האדום

 

 

 

 

הסרט האדום הינו סמל אשר משמש רבים להזדהות עם אנשים החיים עם נגיף האיידס, הגדלת המודעות

 

למחלה ועידוד המלחמה בנגיף.

 

פרויקט הסרט האדום נוצר ע"י ארגון אמני ה'וויז'ואל איידס' הממוקם בניו יורק.

 

קבוצת האמנים שהקימה את הארגון ביקשה ליצור סמל אשר יאפשר הפגנת חמלה והזדהות כלפי אנשים

 

החיים עם איידס והמטפלים בהם.

 

הסמל שנבחר היה הסרט האדום ועיצובו לא מיוחס לאמן ספציפי, זאת על מנת לשמור על הסמל ללא זכויות

 

יוצרים או שיוך לאדם או ארגון מסוים שיפיקו ממנו תועלת ממסחורו.

 

ההשראה לבחירת הסרט האדום הייתה מהסרט הצהוב אשר היה נפוץ כסמל הזדהות והוקרה לחיילי צבא

 

ארה"ב אשר שרתו במלחמת המפרץ.

 

הצבע האדום נבחר בשל הקישור שלו לדם וגם לתשוקה ואהבה עזה.

 

הסרט נלבש לראשונה ע"י ג'רמי איירונס בטקס חלוקת פרסי הטוני בשנת 1991.

 

הוא הפך במהירה לסמל מוכר וידוע בכל רחבי העולם למודעות לאיידס ומהווה כבר שנים רבות אביזר אופנה

 

הנחשב 'נכון פוליטית' בקרב סלבריטאים.

 

בקונצרט המחווה לפרדי מרקיורי אשר נערך בשנת 1992 באצטדיון וומבלי שבלונדון חולקו 100,000 סרטים

 

אדומים בין הקהל וכל האומנים המופיעים, כמו ג'ורג' מייקל, ענדו גם הם סרטים.

 

כיום הסרט האדום ממשיך להיות כלי חזק הן במאבק להגברת מודעות הציבור לאיידס והן למאמצי הגדלת

 

התקציבים לטיפול ומחקר אשר יביאו לטיפול במחלה.

 

 

 

סמל מרס כפול

 

 

 

 

וריאציות שונות של הסמלים ונוס לנשים ומארס לגברים משמשות לסמל מגוון של זהויות ג'נדר להט"ביות.

 

שני סמלי מארס משולבים משמשים מאז שנות ה -70 כסמל לגברים גאים.

 

מארס הוא סמלו של אל המלחמה הרומי מארס.

 

כבר בזמנים קדומים שימש הסמל באסטרולוגיה ואסטרונומיה לציון כוכב הלכת מאדים.

 

בביולוגיה סמל זה משמש לסימול המין הזכרי.

 

מרס מסמל מוטיבציה, דחף, העזה, אומץ, יוזמה יכולת עשייה ואת היכולת של אדם להוציא לפועל את רצון

 

האישיות, לבצע דברים ולהילחם.

 

 

 

סמל ונוס כפול

 

 

 

 

 

שני סמלי ונוס משולבים משמשים מאז שנות ה -70 כסמל לנשים גאות.

 

סמלה של ונוס הוא הסמל של האלה ונוס, מקבילתה הרומית של אלת האהבה היוונית אפרודיטה.

 

הסמל מורכב מעיגול שמתחתיו צלב, והוא מסמל את המראה של ונוס.

 

כבר בזמנים קדומים שימש הסמל באסטרולוגיה ואסטרונומיה לציון כוכב הלכת נוגה.

 

בביולוגיה סמלה ונוס משמש לסימול המין הנשי.

 

נוגה מסמלת את המצב החומרי של האדם ובמקביל גם את הכישורים החברתיים והרומנטיים.

 

היא מייצגת את הטעם והגישה לאסתטיקה, יחס לכסף וגישה חברתית ותרבותית.

 

נשים בתנועה הפמיניסטית גם כן משתמשות בונוס כפול, כסמל לאחוות נשים.

 

אם כי כיום נהוג יותר להשתמש בונוס משולש כסמל לפמיניזם ואחוות נשים.